אל מימונה חוגגים בערב האחרון של חג הפסח.

בנות דיין

ערב זה הוא ערב של שמחה ובתים פתוחים. אנשים נוהגים לעבור מבית לבית. המנהג הוא ממרוקו שבו היהודים, כולם או רובם ,גרו בשכונות במרוכז,(מלח,= שכונה סגורה במרוקאית)וכך הדלתות היו פתוחות לרווחה בערב הזה לכולם.
במרוקו המימונה הייתה הזדמנות לארח את השכנים המוסלמים.וגם הם לקחו חלק בשמחה, האורחים הגיעו בקריאות שמחה וקריאות "תרבחו ותסעדו",עם כדי חלב , ולבן כאות וכסמל לאחווה וסובלנות

ומגשים עמוסי פירות ותמרים, מטעמי כשרות לא הביאו אוכל.ואכן יהודי מרוק חיו באחווה וסובלנות עם שכניהם המוסלמים.
המימונה מתחילה ב"זראויאת"  , שזה מן קולות שמחה שמייצרים על ידי הזזת הלשון מצד לצד . וזה היה שמור רק לנשים. גברים לא עושים זאת. עד היום זהו קול של שמחה בכל אירוע מרוקאי. חתונה ברית , בר מצווה או כל אירוע. ובדרך כלל הסבתא הייתה מומחית לזה.(אני עדיין מתאמנת) כילדה ציפיתי לערב הזה, כל שנה.ההכנות לערב הזה נעשות כל השנה, וגם במשך הפסח.

להכנות לערב המיוחד הזה היתה אמא שלי שעות על גבי שעות טורחת ועמלה בהכנת המתוקים והמאפים .

אחת הדודות  היתה מבטיחה לאמא שלי לבוא מוקדם לעזור , אך בכל שנה היתה מגיעה קבוע באיחור לאחר שהכל כבר ערוך ומוכן לאכילה.

"אל מהבול תיטבח אודי בי עקלו תאייזי יאכל"

הטיפש מבשל והחכם בא לאכול

הריבות, אמא מכינה במשך כל השנה,לפי עונות הפרי, ושומרת למימונה.כל מרוקאית שמכבדת את עצמה ,חייבת להגיש ריבות מעשה ידיה בערב הזה. זה לא ממש ריבה אלא קונפיוטורה. או "מעזון ,כמו חצילונים "בדלג'אן" , ואיין כמו ה"חיזו" ריבת גזר ."ספרזל" ריבת חבושים,  ועוד.

את העוגיות הכינו במשך החג. עוגיות מרציפן ,פירות מיובשים ממולאים במרצפן ציבעוני,מספאנה ,אני קוראת להן עוגיות מלכותיות,עוגיות חובה בכל חינה מרוקאית..,עוגיות קוקוס "לקוקו"  אפויות בסלסלות נייר קטנות, עוגיות מרנג עם קוקוס.. ועוד...לשולחן הוגשו מגשי אגוזים מכל המינים, ותמרים.ואיך לא קערת הז´אבן שאחותי הקטנה דבורה אלופה בהנכנה ומתכון אעביר בהמשך .(ז'אבן מסמל טוהר היות ועשוי מקצף של חלבונים לבנים .

זכרון ילדות - אחיותי ואני עוד לפני צאת החג , רצות למאפיה הסמוכה של "יוסף מול פיתות" יוסף היה בעל המאפיה השכונתית בקרבת מקום מגורינו ריח הפיתות והאפיה היה מגיע עד לביתנו -בכל חג תפקידנו היה לעמוד בתור,שמאפיה זו נפתחה במיוחד לכבוד המימונה, על מנת שאפשר יהיה לרכוש קמח,ושמרים בכדי להכין את המופלטה

בינתיים אמא החלה את מירוץ סידור ועריכת השולחן למימונה. השולחן המפורסם, שכולו מתוקים ,וסמלים מתנובת הארץ. כיאה לארץ זבת חלב ודבש. כל הסמלים הונחו על השולחן שלנו,כד חלב, וכד של לבן, קערה עם תערובת של קמח ו 5 פולים מונחים (סמל ל"חמסה" נגד עין הרע

גוש הסוכר (בצורת בקבוק) המפורסם שהביאה אימי ממרקש  היה מקור גאוותה . לא שכחה להניח אחר כבוד על השולחן,"לאקאלב דאה סכאר" הלב של הסוכר,

והוא היה גאוותה בכל מימונה.כי אי אפשר היה למצוא בארץ. והוא היה גם הזיכרון ממרוקו.

התה המרוקאי " הברד מעל נענע"  עשוי מנענע, עלי תה אדום, והרבה סוכר. את התה מוזגים מגבוהה כשזרבובית הבראד נוטה לכיוון הכוס, ובתנועות עולות ויורדות נמזג התה , חייבים לראות בועות.מטרת צורת המזיגה הנ"ל היא הפצת ניחוח הנענע.

ואחר כבוד בין העוגיות לריבות לדבש והחמאה , נחה לה המופלטה המלכה של הערב על מגש איום לפני החתונה, ממש בשובה של הכלה מהטבילה במקווה, לרוב, בבית הוריה, כאשר הוריה