17 שנים לא הולך ברגל


17 שנים "לא הולך ברגל", ציין בפני אחד המועמדים שראה בלינקדין שהחברה שלי קיימת 17 שנה ואיחל לי Congrats Bloria…
 
 
 
לפני 17 שנים עזבתי משרה בכירה כשכירה והפכתי לעצמאית: הקמתי חברה העוסקת בגיוס והשמה לתפקידים בכירים. בתחילת דרכי, הייתי העובדת היחידה בעסק. התחלתי לעבוד מהבית, זה היה ה"גראז'' של הסטארט אפ שלי מהמטבח. בין טלפון לטלפון, הייתי מכינה פתיתים ושניצלים לילדים. בשנה הראשונה, בתחילת דרכי, הרגשתי שאני עובדת למעשה ‘בהתנדבות’. מצאתי את עצמי לחוצה בין מנהל הבנק שמתקשר לשאול מתי אזרים כסף לחשבון, לבין הלקוח, שממנו לא היה לי נעים לגבות כסף .
המפנה בתפיסה שלי התרחש בפגישה שקיימתי בשנת 2000 עם לקוח חדש של החברה. בדרך כלל, אני עובדת מול חברות היי-טק, כך שחתך הגילאים של הלקוחות הוא צעיר למדיי. באותה פגישה התוודעתי לראשונה למר' חננאל פרידמן. הוא היה הלקוח המבוגר ביותר שלי. לצערי, הוא נפטר בשנת 2015 בגיל 94. חננאל, מנכ”ל החברה, התגלה כאדם נינוח, פניו היו נעימות ועיניו מאירות. הוא ביקש ממני: ‘ספרי לי איך את מגייסת מועמדים לחברות?’. בעודי משיבה לו, הוא קטע את דבריי בשאלה חדה: ‘כמה זה יעלה לי?’. התחלתי להתנדנד בכיסא והתחמקתי מתשובה ברורה. חששתי שהוא יחשוב שאני חמדנית, וחמדנות זו התכונה השנואה עליי. בילדותי, חינכו אותי להסתפק במועט. היה בתוכי קול שאמר לי שאני צריכה להתעלות מעל החמדנות ולהמשיך לטפל באנשים בהתנדבות, כפי שעשיתי עד כה. בהתאם לכך, אמרתי לפרידמן: ‘עזוב, אשלח לך את ההסכם בפקס - והכל יהיה רשום שם’. הוא שאל שוב ושוב, ואחרי פינג פונג מילולי בינינו אמר: ‘מיידלע, אני מבין שאת עובדת בהתנדבות. אני מבין שאת ‘ירוקה’ בביזנס. היות שאני ותיק ממך בעולם העסקים, הייתי רוצה להעניק לך טיפ לחיים. אף פעם אל תפחדי מהצלחה. כפי שאני רואה, את מצליחה לא רע. את מקצועית ומיומנת ואני לא רואה שום סיבה שלא תתוגמלי. כל שעת עבודה שלך שווה כסף, ולכן היא צריכה לעלות ללקוח כסף’. התגוננתי: ‘זה לא שלא מגיע לי כסף. אני כן צריכה לקבל סכום’. הוא אמר: ‘מכל מה שאמרת בפגישה שלנו, לא הבנתי שאני אמור לשלם לך. את הוא המקור לכל הכסף שבחייך. תלמדי לדרוש אותו עבור ההצלחה שלך!’. יצאתי מהפגישה עם אנרגיות חדשות. זה היה כאילו עברתי אימון אישי. המסר, שפרידמן העביר לי, הדהד בראשי כל הדרך למשרד שלי. הרגשתי שהרעיון מחלחל לתוכי, שאין סיבה שאתבייש לבקש כסף ”. 
במהלך השנים, ועל סמך תפיסה זו,  הובלתי  את חברת אזימוט  ביחד עם צוות הרכזים המומחים, לחברה המובילה בגיוס לבכירים והיי טק ומינוף אסטרטגיות עסקיות, כולל הבאתה להצלחה כחברת בוטיק בפארק המדע ברחובות.  
בשנת 2010 חל מפנה מצער במשפחתי היקרה, אחותי חלתה בסרטן. בשיא ההצלחה והעשייה, נדרשתי לתמוך ולהיות שם בשבילה. אחותי החלה בטיפולים כימותרפיים ואחרי שנה התגלה בגופה סרטן במעיים. לאחר שלוש שנים התברר שהסרטן חזר, הפעם לראש . בדיעבד, גיליתי שאחותי מעולם לא עברה סי.טי בכל הגוף Pet .C.T למרות ההיסטוריה שלה. ביצוע  הסי.טי יכול היה למנוע גילוי מאוחר מדי של התפשטות לאזורים נוספים בגוף".
פטירתה של אחותי בשנת 2014, הביאה אותי לתובנה שלצורך ניהול נכון של ענייני רפואה נדרש גורם מקצועי שירכז מידע, ינווט בין המלצות, ויפקח על הבדיקות והטיפולים. לאחר שאחותי נפטרה, מהמקום הכי נמוך שלי, נדרשתי לחזור לעשיה ולאנרגיות ולהמשיך ולמנף את פעילות חברתאזימוט. במהלך שנה זו, פגשתי את דר' שראל, פיזיולוג ומשפטן, המתמחה בחוות דעת רפואיות ובמקרי רשלנות רפואית, ובעידודו הקמתי את חברת "אול מד–רפואה בקליק". אול מד עוסקת בניהול התיק הרפואי, לרבות תיאומים מול רופאים ואיסוף מסמכים ומציעה מאגר של למעלה מ 2,000 רופאים המנוסים בכתיבת חוות דעת לבית משפט. לדעתי, התאמת הרופא המומחה הנכון להערכת הנזק בתביעה שמוגשת, משפיעה במידה רבה על סיכויי הלקוח שלי לזכות בפיצויים וקביעת אחוזי נכות.
היום אני רואה את עצמי חובשת שני כובעים: בכובע אחד אני מנהלת את חברת ההשמה בדגש על ניהול הצוות, אבחון וסיוע לעובדים בניהול קריירה. בכובע השני כמנכ"ל משותף בחברת אול מד, אחראית על ניהול הצוות הרפואי והובלת הצוות לסיוע לנפגעים בניהול תקין של תיק רפואי מול בתי משפט ובתי חולים. אני מוצאת את עצמי רבות משייטת בין שני הכובעים הללו. זה דורש יכולת הכלה גבוהה מאוד בניהול ברמות של "ג'אגלינג" ובאתגר עסקי רב.
המפנה שעברתי נתן לי פרספקטיבה אחרת לחיים. הפתעתי גם את עצמי. אם בעבר תירצתי "אין לי זמן", היום מצאתי זמן גם להיות קשובה,ליהנות מהמשפחה, להתנדב ולתרום.
 כמתנדבת בפורום לקידום מעמד האשה אני מקדישה מזמני לקידום מעמד האישה, להעצמת נשים, להעלאת המודעות בציבור, לקידומן של נשים והכרה בשוויון בין המינים , כולל עולם התעסוקה.
אני מאמינה כי הצלחה אמתית אינה "זבנג וגמרנו". הצלחה אמתית היא דרך, בעצם היא ריצת מרתון, היא טיפוס להר, תוך כדי תהליך של צמיחה מבוקרת. נחישות והתמדה אשר יכולים לקבוע האם אוותר, אתייאש או אצמד לרעיונות והחלומות שלי.
בהצלחה לכולם!
אוהבת, בלוריה

תגובות

רשומות פופולריות