העליה לארץ ישראל

בשנת 1964 עגנה האוניה מולדת בעיר חיפה ,הוריי יחד עם השכנים והדודים ,הגיעו ממרוקו דרך פריס והגיעו לישראל. עם הגעתם התקבלו הורי  ע"י פקידי הממשל לרישום ראשוני  וקבלת תעודת זהות . כשנשאל אבי לגבי תאריך לידה של כל אחת מבנותיו , חישב בראשו  והשיב לפקיד "כל אחת מהבנות נולדה בהפרש של שנתיים " כך שמספרי תעודות הזהות ותאריכי הלידה  היו ברצף . לדוגמה אחותי שולה נולדה בשנת 1954 ואחריה מוניק 1956 וכך הפחית שנתיים  מכל אחת .

לאחר הרישום הורי הובלו באוטובוס עולים והוצבו במעברה בעיר בת ים .מבנים קטנים מפח ללא שירותים וללא מים קיבלו את פניהם .ממורמים מהמחזה שנגלה התחילו השכנים והדודים לרטון ולקטר, אמא שלי לקחה נשימה ואמרה

"קונו חפאף באש יחבוקום לנאש" תהיו גמישים יותר בחיים כדי שאנשים יעריכו אתכם, או בקיצור "תזרמו".

את ילדותי עברתי רוב היום מחוץ ל"פחונים "  שזה היה הבית ,שחקנו בחולות ובשטחים הרחבים. מכולת שכונתי אחת והספר פרוספר שסיפר וגילח רק גברים

בחודשי הקיץ היינו מתאספים כל הילדים במרכז המעברה ומשחקים במשחקי 7 אבנים שיצרנו בעצמנו מעצמות של רגל פרה. וגוגואים מגלעין של משמש  גומי, קלאס חבל קפיצה ועוד. כילדים היה לנו ידע נרחב איזה פרי יבשיל בכל עונה ובהתאם היינו משחקים .

בחופש הגדול אמא היתה שולחת אותי ואת אחותי הקטנה דבורה לביקור אצל סבא משה  שהתגורר בנחלת עדה בהרצליה. בשדות הירוקים של הרצליה היינו מתאספים כל הילדים בשכונת נווה עמל ומתחילים בקטיף של מלפפונים ,תפוחי אדמה ,בוטנים  לפי העונה . כך היינו חוזרים הביתה שבעים ישר למיטת השינה .זו הייתה ילדות חווייתית, בטוחה מאוד,היינו עצמאיים,נחשפנו לטבע ולרחוב.

המעבר מהמעברה לשיכון :

בגיל 5 הודיען לנו ההורים "יש לנו דירה בשיכון" היינו בין הראשונים שעמידר הקצתה לנו דירה

נרגשים התחלנו לארוז את הציוד הדל שהיה בדירת הפחונים שלנו . והעמסנו למשאית הגדולה.

אחרי נסיעה של פחות מקילומטר הגענו "לשיכון ".

ההתרגשות היתה בשיאה:)