החופש הגדול בטבריה "summer school" אצל רבי מאיר
קייץ 1973 הלימודים הסתיימו יחי החופש הגדול ... אמא שלי מתחילה בהכנות !!
דיונים לאן לשלוח את הבנות , האם לשלוח אותן לנתיבות (עזתה של אז) או לקרית גת אצל תתא רחל , או להרצליה
אצל סבא משה.
אמא שלי החליטה!!!
דבורה , בלוריה תתכננו אתן נוסעות הקיץ לטבריה " למלון רבי מאיר" ... שאלתי את אמא שלי מה נעשה שם לבד ומי ישמור עלינו , ציינה " אין לך מה לדאוג ,אבלין האחות הגדולה תשמור עליכן " ובה' בזכות רבי מאיר הוא יגן עליכם .
שיחות התנהלו בין אמא שלי לחברתה היקרה קטי. האם הבנות שלה גם תרצנה להצטרף , קטי החליטה שהיא תשלח את שולה הבת שלה מחר השכם בבקר.
השעה 5 בבקר יצחק הנהג הצמוד של המשפחה מגיע ומתחילה האריזה .
ארזנו שמיכות , מגבות , סדינים , סרדינים , כלי מטבח , כוסות צלחות וכד' בקיצור כמעט את כל הבית ....
העמסנו את כל הציוד ברכב של יצחק , נרגשות וממתינות לדודים (שולה וקטי) .
רקיל מנסה למשוך זמן כדי לא לעזור , אמא שלי מתחילה בצעקות והטורים עולים בכל דקה.
"רקקקקיל !!! קומי " קום עיואן " (קומי תעזרי) ורקיל מיללת אמא אין לי כח , אך זה לא עוזר .
אנו ממשיכות את הארגון והאריזה ומתכוננת לדרך .
יצחק מציין שכדאי שנעבור בתל אביב בתחנה מרכזית ונצייד את הבנות גם במיני מקרר ותנור ( נו באמת מה אנחנו עוברים דירה או רק חופשה של חודשיים ?
אספנו את שולה , רקיל ואבלין וכולם ביחד ברכב של יצחק ... לדרך נרגשים ומבולבלים .
הנסיעה לטבריה היתה מרגשת , הנופים עוצרי נשימה , ונשימתנו נעתקה בהדרך ומקפיצות הרכב של יצחק
כל ארוחת הבקר שעדיין לא נאכלה עלתה לנו:)
הכניסה לטבריה ,,,, מצד ימין הכנרת ומצד שמאל מלנות העיר ... התחלנו את העליה לקבר רבי מאיר .
יצחק אמא שלי צועקת תוריד אותנו פה נתארגן ואז נכנס לצדיק .
אמא שלי וחברתה פנו למנהלת המקום ובקשו את החדר שהוזמן מראש. במעלה המדרגות לחדרים ריח שעווה מנרות שדלקו ושתן.
נכנסו לחדר שהוזמן ואת פננו קיבלו חיות קטנות (נמים,ג'וקים ומקקים ) קטי ציינה שזה לא נורא נרסס ב"פליטוקס" ואז נוכן לנקות את החדר ולשים לכן סדינים נקיים .
כילדות לא העזנו לסרב ולהתמרד.
לאחר שטיפת החדר ואיוורורו אמא שלי ציינה " הא דבאה כליישי נקי" עכשיו הכל נקי .
עצובים וכעוסים על החופשה שכפו עלינו , המשכנו לחייך ובהדרכת אמא וקטי הלכנו לכיוון הקבר הצדיק .
אמא וקטי ברכו את תפילותהם , מסרו למנהלת המקום מס' פרטים לגבי ותשלום ונפנפו לנו לשלום !!
נרגשות מזה שהיינו לבד , התחלנו בתכנונים . מה נעשה, לאן נלך, מה נוכל .....
עייפות ונרגשות נרדמנו במזרנים שהושארו לנו יחד עם ה"אורחים " בחדר .
בקר אוגוסט 1973 .
כבנות עם יכולת ארגון גבוהה (חינוך מבית אמא ואבא) התעררנו בבקר להכנות , אחת סידרה את החדר , אחת התחילה לקלף ירקות , אחת התחילה לטגן חביתות ... ורק אבלין הודיעה שהיא הולכת לחמש דקות לקנות לחם וכבר חוזרת ...
... ארוחת הבקר נאכלה ללא לחם , רקיל, דבורה שולה ולבלוריה ממתינות לאחות הגדולה אבלין.
לקראת הצהרים אבלין הגיעה נרגשת ומציינת שחוף כינרת משגע ויש שם בחורים חתיכים וכדאי לנו ללכת בערב לחוף לידו לשחות .
מתברר שבדרך לקניית הלחם הכירה תייר מאנגליה ובשיחה ארוכה אתו שכחה מאחיותיה...
כעסנו והבטחנו לה שנספר הכל לאמא !!
התארגנו לרדת לכנרת !!!
זוהי תקופה של גיל ההתבגרות , היינו די שעירות ברגליים ואבלין הדריכה אותה בחוף כנרת איך לגלח את הרגליים ולנקות אותן בים ...(חסכון במיים )
השחיה הלילית בחוף לידו היתה מרגשת , מוסיקה התנגנה באוויר . שירי מייק ברנט וטום ג'ונס הנעימו לנו את הערב .
עייפות חזרנו לחדר ה"מלון " .
בערב ב"מלון " כל מקבצי הנדבות שהיו יושבים למרגלות המדרגות של קבר רבי מאיר התחילו לספור את כספם
ולראות כמה יצא להם ליום וכמה סגרו קופה !!
באוויר נשמעו "אני עשיתי 300 לירות " אני רק 200 לירות וחמישים דולר " וקשיש אחר "אנא מה עמלת וואללו " אני לא עשיתי כלום .
שברקע מתנגות תפילות והכרוזים של הקבצנים , נרדמנו עם הדלת פתוחה של חדר המלון .
בקר חדש על הכינרת , התצפית שמשקיפה ממדרגות רבי מאיר עוצרת נשימה.
כל בקר בעצלתיים היינו יושבות על מדרגות הרב ומתצפתות.
וכמו כל בקר גם הקבצנים ישבו על גרם המדרגות והשתלטו על מקומם . אחד הקבצנים שלב ז'לאביה " קפטן מרוקאי של גברים " לבש את גלימתו ללא תחתונים ומכנסיים ובכל פעם שישב במדרגות וגלימתו נושבת ברוח , נשקף לעננו אזור הדמדומים של הקשיש , המראה לא היה מלבב לילדות בנות 12-13 .
דיונים לאן לשלוח את הבנות , האם לשלוח אותן לנתיבות (עזתה של אז) או לקרית גת אצל תתא רחל , או להרצליה
אצל סבא משה.
אמא שלי החליטה!!!
דבורה , בלוריה תתכננו אתן נוסעות הקיץ לטבריה " למלון רבי מאיר" ... שאלתי את אמא שלי מה נעשה שם לבד ומי ישמור עלינו , ציינה " אין לך מה לדאוג ,אבלין האחות הגדולה תשמור עליכן " ובה' בזכות רבי מאיר הוא יגן עליכם .
שיחות התנהלו בין אמא שלי לחברתה היקרה קטי. האם הבנות שלה גם תרצנה להצטרף , קטי החליטה שהיא תשלח את שולה הבת שלה מחר השכם בבקר.
השעה 5 בבקר יצחק הנהג הצמוד של המשפחה מגיע ומתחילה האריזה .
ארזנו שמיכות , מגבות , סדינים , סרדינים , כלי מטבח , כוסות צלחות וכד' בקיצור כמעט את כל הבית ....
העמסנו את כל הציוד ברכב של יצחק , נרגשות וממתינות לדודים (שולה וקטי) .
רקיל מנסה למשוך זמן כדי לא לעזור , אמא שלי מתחילה בצעקות והטורים עולים בכל דקה.
"רקקקקיל !!! קומי " קום עיואן " (קומי תעזרי) ורקיל מיללת אמא אין לי כח , אך זה לא עוזר .
אנו ממשיכות את הארגון והאריזה ומתכוננת לדרך .
יצחק מציין שכדאי שנעבור בתל אביב בתחנה מרכזית ונצייד את הבנות גם במיני מקרר ותנור ( נו באמת מה אנחנו עוברים דירה או רק חופשה של חודשיים ?
אספנו את שולה , רקיל ואבלין וכולם ביחד ברכב של יצחק ... לדרך נרגשים ומבולבלים .
הנסיעה לטבריה היתה מרגשת , הנופים עוצרי נשימה , ונשימתנו נעתקה בהדרך ומקפיצות הרכב של יצחק
כל ארוחת הבקר שעדיין לא נאכלה עלתה לנו:)
הכניסה לטבריה ,,,, מצד ימין הכנרת ומצד שמאל מלנות העיר ... התחלנו את העליה לקבר רבי מאיר .
יצחק אמא שלי צועקת תוריד אותנו פה נתארגן ואז נכנס לצדיק .
אמא שלי וחברתה פנו למנהלת המקום ובקשו את החדר שהוזמן מראש. במעלה המדרגות לחדרים ריח שעווה מנרות שדלקו ושתן.
נכנסו לחדר שהוזמן ואת פננו קיבלו חיות קטנות (נמים,ג'וקים ומקקים ) קטי ציינה שזה לא נורא נרסס ב"פליטוקס" ואז נוכן לנקות את החדר ולשים לכן סדינים נקיים .
כילדות לא העזנו לסרב ולהתמרד.
לאחר שטיפת החדר ואיוורורו אמא שלי ציינה " הא דבאה כליישי נקי" עכשיו הכל נקי .
עצובים וכעוסים על החופשה שכפו עלינו , המשכנו לחייך ובהדרכת אמא וקטי הלכנו לכיוון הקבר הצדיק .
אמא וקטי ברכו את תפילותהם , מסרו למנהלת המקום מס' פרטים לגבי ותשלום ונפנפו לנו לשלום !!
נרגשות מזה שהיינו לבד , התחלנו בתכנונים . מה נעשה, לאן נלך, מה נוכל .....
עייפות ונרגשות נרדמנו במזרנים שהושארו לנו יחד עם ה"אורחים " בחדר .
בקר אוגוסט 1973 .
כבנות עם יכולת ארגון גבוהה (חינוך מבית אמא ואבא) התעררנו בבקר להכנות , אחת סידרה את החדר , אחת התחילה לקלף ירקות , אחת התחילה לטגן חביתות ... ורק אבלין הודיעה שהיא הולכת לחמש דקות לקנות לחם וכבר חוזרת ...
... ארוחת הבקר נאכלה ללא לחם , רקיל, דבורה שולה ולבלוריה ממתינות לאחות הגדולה אבלין.
לקראת הצהרים אבלין הגיעה נרגשת ומציינת שחוף כינרת משגע ויש שם בחורים חתיכים וכדאי לנו ללכת בערב לחוף לידו לשחות .
מתברר שבדרך לקניית הלחם הכירה תייר מאנגליה ובשיחה ארוכה אתו שכחה מאחיותיה...
כעסנו והבטחנו לה שנספר הכל לאמא !!
התארגנו לרדת לכנרת !!!
זוהי תקופה של גיל ההתבגרות , היינו די שעירות ברגליים ואבלין הדריכה אותה בחוף כנרת איך לגלח את הרגליים ולנקות אותן בים ...(חסכון במיים )
השחיה הלילית בחוף לידו היתה מרגשת , מוסיקה התנגנה באוויר . שירי מייק ברנט וטום ג'ונס הנעימו לנו את הערב .
עייפות חזרנו לחדר ה"מלון " .
בערב ב"מלון " כל מקבצי הנדבות שהיו יושבים למרגלות המדרגות של קבר רבי מאיר התחילו לספור את כספם
ולראות כמה יצא להם ליום וכמה סגרו קופה !!
באוויר נשמעו "אני עשיתי 300 לירות " אני רק 200 לירות וחמישים דולר " וקשיש אחר "אנא מה עמלת וואללו " אני לא עשיתי כלום .
שברקע מתנגות תפילות והכרוזים של הקבצנים , נרדמנו עם הדלת פתוחה של חדר המלון .
בקר חדש על הכינרת , התצפית שמשקיפה ממדרגות רבי מאיר עוצרת נשימה.
כל בקר בעצלתיים היינו יושבות על מדרגות הרב ומתצפתות.
וכמו כל בקר גם הקבצנים ישבו על גרם המדרגות והשתלטו על מקומם . אחד הקבצנים שלב ז'לאביה " קפטן מרוקאי של גברים " לבש את גלימתו ללא תחתונים ומכנסיים ובכל פעם שישב במדרגות וגלימתו נושבת ברוח , נשקף לעננו אזור הדמדומים של הקשיש , המראה לא היה מלבב לילדות בנות 12-13 .
תגובות
הוסף רשומת תגובה